אדם יכול למצוא עצמו בסיטואציה שבה חוקרים אותו כחשוד בביצוע עבירה מסוימת. סיטואציה של חקירה במשטרה, יכולה להתרחש מבלי שתוכנן או נודע על כך מראש וההתמודדות עמה יכולה להיות קשה. מכאן, במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בהבדלי המעמד הקיימים בין חשוד לנאשם. תחילה, נסביר מהו הדין הרלוונטי בהליך הפלילי. בהמשך, נציג את ההבדל במעמד המשפטי של חשוד לבין המעמד המשפטי של נאשם וכן נעמוד על זכויותיהם.

כל זאת, לנוחיותכם/ן, קוראים וקוראות. נעיר כי אין לראות במאמר שלפניכם/ן כתחליף לייעוץ של עורך דין.

חוק סדר הדין הפלילי:

ההליך הפלילי במדינת ישראל מושתת על חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), המציג את ההליך הפלילי וכן את תפקידם של הנוגעים לתחום. חוק סדר הדין הפלילי עוסק ומסדיר את הפרקטיקה המשפטית והפרוצדורה שלפיה מתנהלים בתי המשפט, עורכי הדין וכן הנאשמים במסגרת ההליך הפלילי. ניתן לומר כי חוק זה מחולק ל-4 חלקים עיקריים, כאשר בכל חלק מוצג שלב אחר בהליך הפלילי.

שלב החקירה, הוא אחד החלקים העיקריים בחוק סדר הדין הפלילי והוא עשוי להתחיל בשני אופנים: דרך הגשת תלונה או דרך חשד של המשטרה בגין ביצוע עבירה. שלב זה הוא השלב החשוב, אם לא החשוב ביותר, שיכול להשליך על קביעת מעמדו של אדם, בין אם יישאר רק כחשוד בגין ביצוע עבירה, או לחילופין, כנאשם בגין ביצוע עבירה.

מיהו חשוד:

כאמור, השלב ההתחלתי בכל הליך פלילי, הוא שלב החקירה המשטרתית, אשר נקרא גם "חקירה באזהרה". למעשה, שלב זה משמש כ"לב ליבו" של ההליך הפלילי, שממנו נגזר המשך ההליך, אם ההליך יתפתח עד לכדי כתב אישום או ייסגר בגין חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. שלב החקירה יתכן שיתחיל בגין חשד של שוטר בגין ביצוע עבירה ויתכן שיתחיל בגין הגשת תלונה בעקבות ביצוע עבירה.

שלבי תחילת החקירה מפורטים בחוק סדר הדין הפלילי, שגם כולל את סדר החקירה ואת הדברים שמראש צריכים להיאמר לאדם הנחקר. תחילה, על החוקר ליידע את האדם כי הוא חשוד בגין ביצוע עבירה וכן להסביר לו את החשדות הקיימים נגדו. כמו כן, בשלב זה, על החוקר להסביר לחשוד, כי כל דבר שיאמר מעתה במסגרת החקירה, יכול לשמש כנגדו בבית המשפט. חשוב לדעת כי על החוקר חלה החובה ליידע את החשוד בזכויותיו הבסיסיות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי, הכוללות: הזכות להיוועץ בעורך דין וזכות השתיקה. באשר לזכות השתיקה, על החוקר להבהיר, כי שימוש בזכות זו, עשוי לסייע בידי התביעה לחיזוק ראיותיה.

מעמדו של אדם יכול להישאר כחשוד בלבד, כל עוד המשטרה לא הגישה כתב אישום נגדו. אותו אדם ייחקר במשטרה בגין החשד לביצוע העבירה או בגין קשר אליה. אך חשוב לדעת, כי כל עוד לא הוגש כתב אישום כנגד החשוד, אזי מעמדו של האדם בחקירה, נותר כחשוד ולא כנאשם.

מיהו נאשם:

נאשם הוא אדם שעבר חקירה משטרתית והוגש נגדו כתב אישום.

אם במסגרת החקירה הפלילית, המשטרה הצליחה לאסוף די ראיות הדרושות על מנת להוכיח אשמה של אדם בגין העבירה שאותה הוא לכאורה ביצע, אזי התיק יועבר לתביעה המשטרתית או לפרקליטות, בהתאם לסוג העבירה. אם פרקליט או תובע מצאו כי אכן ישנן ראיות חזקות להוכחת האישום, הרי שאז יוגש כתב אישום לבית המשפט, נגד אותו אדם החשוד. בשלב זה, החשוד הופך להיות נאשם. למעשה, ההבדל בין חשוד לנאשם הוא שלב הגשת כתב האישום.

נעיר, כי עוד בטרם הגשת כתב אישום, אדם זכאי שיקויים בעניינו שימוע בכתב, שתכליתו לאפשר לו להביע את עמדתו בפני הגוף התובע. לאחר הגשת כתב אישום, לכל נאשם עומדת הזכות להיות מיוצג על ידי עורך דין וכן לחקור עדים, להעיד או להימנע מלהעיד במשפטו ועוד.

לסיכום:

במאמר עסקנו בהבדלים המהותיים בין חשוד לנאשם. כמו כן, עמדנו על זכויותיהם הבסיסיות של החשוד והנאשם. כפי שצוין, שלב החקירה המשטרתית הינו השלב הקריטי ביותר לאדם, לפני הגשת כתב אישום. לכן, אם אתם חשודים בגין עבירה מסוימת, מומלץ להיוועץ בעורך דין פלילי מומחה בתחום, על מנת לקבל ייעוץ שעשוי לתרום לעתיד החקירה. כך במקרה שבו הוגש נגדכם כתב אישום, שהרי גם אז, אתם רשאים להיות מיוצגים על ידי עורך דין פלילי.